אני מודה על רגעים
שמבליחים כמו גחליליות בחושך,
ומתעוררת,
ומצטערת
על הרגעים שמחוץ לחלום,
על ימים שנכנסו ויצאו בדלת,
כשעמדתְּ בשמלה כזו או אחרת
וזרועותייךְ ממלאות את חדרי הבית המואר,
שלא עצרתי להתענג על הבטנה הפנימית, בה נשבה רוח טובה,
ועד היום לא כתבתי עליה דבר.
דבר המשוררת: קובץ שירה זה מוקדש לאמי, לידיה אשרי ז"ל, העדינה ואצילת הנפש. גדלתי בבית של קסם. כדור הבדולח של ילדותי פרש בפניי את העולם כולו. גם אם לעתים מיסכו אדים את המראה הצלולה, נספגו בי תפרים של אהבה, שרקמה אמי בתוכי. המים הקטנים מהאמבט שבבית הוליכו אותי אל המים הגדולים, אל מסעות – בגוף ובנפש, אל מרחב חיים ארוג באובדן ובפרידה – אישית ובין-אישית, מקומית ואוניברסלית, ומנגד, של תקווה וחיפוש מתמיד אחר משמעות. עתה הגיעה שעתם היפה לכתוב עליהם דבר.
ובערב ההוא, בחדר האמבט שנברא בכדור בדולח דחוס לרווחה,
אל קפלי הבטנה הפנימית של ילדה אחת ויחידה,
רוקמת האֵם הראשונה והאחרונה שיר בתוך שיר,
שיהיה לבִתה לְבָית לכל מחרֵי המחר.
תמרה אבנר, בעלת תואר ראשון ושני במשפטים, סופרת ומשוררת.